אחרי שבץ מוחי, אחת השאלות שמעסיקות מטופלים ובני משפחה היא מה קורה עכשיו למוח. האם תפקוד שנפגע יכול לחזור? האם המוח מסוגל ללמוד מחדש ללכת, להשתמש ביד או לדבר? והאם יש משמעות להמשך התרגול גם חודשים לאחר האירוע?
התשובות לשאלות אלה קשורות במידה רבה למושג נוירופלסטיות, או גמישות מוחית.
זהו אחד המנגנונים החשובים שעליהם נשען השיקום לאחר שבץ, אבל חשוב להבין אותו נכון. נוירופלסטיות אינה יכולת קסומה של המוח "לתקן את עצמו", והיא אינה מבטיחה החלמה מלאה. היא מתארת את יכולתה של מערכת העצבים להשתנות בעקבות ניסיון, למידה ותרגול, יכולת שאפשר לרתום לתהליך השיקום.
מהי נוירופלסטיות?
נוירופלסטיות היא היכולת של המוח ומערכת העצבים להשתנות ולהתארגן מחדש בתגובה ללמידה, ניסיון או פגיעה. נוירופלסטיות של המוח מתרחשת לאורך החיים, ולאחר שבץ היא עשויה לתמוך בלמידה מחודשת של תפקודים שנפגעו באמצעות שינויים באופן שבו רשתות עצביות פועלות ומתקשרות זו עם זו.
למעשה, המוח שלנו משתנה כל הזמן. כשאנחנו לומדים מיומנות חדשה, מתרגלים פעולה או מסתגלים למצב חדש, גם מערכת העצבים לומדת.
לאחר שבץ, ליכולת הזו יש משמעות מיוחדת. הפגיעה עלולה לשבש רשתות מוחיות שהיו מעורבות בפעולות שקודם ביצענו בלי לחשוב עליהן כלל. להרים כוס, למצוא מילה, לשמור על שיווי משקל או לעשות צעד. עכשיו חלק מהפעולות האלה צריכות להילמד מחדש.
מה קורה במוח לאחר שבץ?
שבץ מוחי עלול לפגוע ברשתות עצביות המעורבות בתנועה, תחושה, שפה, ראייה, חשיבה ותפקודים נוספים. לאחר האירוע מתרחשים במוח תהליכי התאוששות ושינוי, ונוירופלסטיות היא חלק מהיכולת של מערכת העצבים להסתגל לפגיעה ולתמוך בלמידה מחודשת של תפקודים.
אבל "המוח מתארגן מחדש" הוא משפט שקל לומר וקצת יותר קשה לדמיין.
אין כאן מצב שבו אזור בריא פשוט מקבל על עצמו את כל התפקידים של האזור שנפגע. ההתאוששות יכולה לערב כמה תהליכים במקביל, בהם התאוששות של אזורים שלא נפגעו באופן בלתי הפיך, שינוי בדפוסי הפעילות של רשתות עצביות קיימות ולמידה של דרכים חדשות לביצוע פעולה וזה גם מסביר מדוע אין שני תהליכי שיקום זהים.
מיקום השבץ והיקפו, סוג התפקוד שנפגע, מצבו הרפואי והתפקודי של האדם לפני האירוע, הזמן שחלף והיכולת להשתתף באופן פעיל בשיקום, כל אלה עשויים להשפיע על הדרך ועל מידת השיפור האפשרית.
שיקום לאחר שבץ הוא במידה רבה תהליך של למידה מחדש
כשמדברים על גמישות מוחית, קל להגיע מהר מאוד למונחים כמו "אימון המוח". אלא שבשיקום לאחר שבץ, הכוונה אינה פשוט להעסיק את המוח או לבצע תרגילים כלליים.
כדי לתמוך בנוירופלסטיות לאחר שבץ, השיקום מתמקד בדרך כלל בתרגול פעיל וחוזר של מיומנויות הקשורות לתפקוד שנפגע. המטרה היא לאפשר למערכת העצבים ללמוד ולשפר ביצוע של פעולות משמעותיות, למשל הליכה, שימוש ביד, דיבור או תפקודים קוגניטיביים.
אם המטרה היא לשפר הליכה, למשל, השיקום עשוי לכלול עבודה על עמידה, העברת משקל, ביצוע צעדים והליכה עצמה. כשנפגע השימוש ביד, העבודה יכולה לכלול הושטת יד, אחיזה, שחרור ותפעול חפצים.
גם בשפה ובעבודה על תפקודים קוגניטיביים העיקרון דומה: מגדירים מה נפגע ומה רוצים להשיג, ומתרגלים באופן שמכוון למטרה הזאת.
כלומר, לא "מפעילים את המוח" באופן כללי, אלא מלמדים אותו מחדש משהו שאנחנו רוצים שהאדם יוכל לעשות.
איך מתרגלים כדי לעודד נוירופלסטיות?
תרגול התומך בלמידה לאחר שבץ צריך להיות חוזר, ממוקד מטרה ומותאם ליכולת של האדם. חזרתיות חשובה, אך היא אינה עומדת לבדה: גם משמעות המשימה, משוב על הביצוע, העלאה הדרגתית של דרגת הקושי ומעורבות פעילה של המטופל הם חלק מעקרונות הלמידה המשמשים בשיקום.
בפועל, כמה עקרונות חוזרים שוב ושוב בתהליכי שיקום:
- חזרתיות: כדי ללמוד פעולה, צריך לבצע אותה שוב ושוב.
- מטרה ברורה: התרגול צריך להיות קשור ככל האפשר לתפקוד שאותו רוצים לשפר.
- משמעות: קל יותר לייצר מעורבות כאשר הפעולה רלוונטית לחיי היום יום של האדם.
- משוב: מידע על אופן הביצוע והתוצאה מאפשר ללמוד, לתקן ולנסות שוב.
- התקדמות: ככל שהיכולת משתפרת, ניתן להעלות בהדרגה את דרגת הקושי.
- מעורבות פעילה: השיקום אינו משהו שנעשה רק למטופל. במידת האפשר, הוא עצמו שותף פעיל בלמידה.
זה גם המקום שבו נדרשת התאמה אישית. יותר חזרות אינן בהכרח טובות יותר בכל מצב. עייפות, כאב, יכולת קשב, מצב רפואי וחומרת הפגיעה משפיעים על היכולת לתרגל ועל הדרך הנכונה לעשות זאת.
לכן השאלה אינה רק "כמה לתרגל?", אלא מה לתרגל, באיזו רמה, לאיזו מטרה ואיך להתקדם משם.
האם אפשר לעודד נוירופלסטיות גם חודשים או שנים לאחר השבץ?
כן. היכולת של המוח ללמוד ולהשתנות אינה נעלמת לאחר החודשים הראשונים של השבץ. תקופת השיקום המוקדמת משמעותית במיוחד, אך למידה ושיפור תפקודי עשויים להתרחש גם בשלב הכרוני, חודשים ואף שנים לאחר האירוע. מידת השיפור האפשרית משתנה ותלויה בפגיעה, בתפקוד ובאדם עצמו. זו אולי אחת הנקודות החשובות ביותר למי שחי עם ההשלכות של שבץ לאורך זמן.
לא פעם אדם מגיע לנקודה שבה נדמה לו ש"זה מה שנשאר". עברו שישה חודשים, שנה או יותר, והשיפור כבר אינו מהיר כפי שהיה בתחילת הדרך.
אכן, קצב ההתאוששות אינו אחיד לאורך הזמן, והחודשים הראשונים לאחר השבץ הם תקופה חשובה מאוד מבחינת החלמה ושיקום. אבל אין תאריך שבו המוח מפסיק ללמוד. גם בשלב מאוחר יותר יכולה להיות משמעות לתרגול מתאים, במיוחד כאשר קיימת מטרה תפקודית ברורה שאפשר לעבוד עליה.
מצד שני, חשוב לא להפוך את היכולת הזאת להבטחה. העובדה שנוירופלסטיות קיימת אינה אומרת שכל תפקוד יחזור או שכל אדם ישיג אותה מידת שיפור.
נוירופלסטיות אינה הבטחה להחלמה מלאה
ההתלהבות סביב המושג "גמישות מוחית" מובנת. האפשרות שהמוח יכול להשתנות גם לאחר פגיעה היא משמעותית מאוד. אבל מבחינה רפואית, צריך לשמור על הפרופורציות.
נוירופלסטיות היא מנגנון שתומך בלמידה ובהסתגלות, אך היא אינה מאפשרת לנבא מראש כמה אדם מסוים ישתפר לאחר שבץ. תוצאות השיקום משתנות בהתאם למיקום ולהיקף הפגיעה, לתפקודים שנפגעו, למצבו של המטופל, לזמן שחלף ולאופי השיקום והתרגול.
לפעמים השיפור הוא חזרה של יכולת שנפגעה. לפעמים מדובר בשיפור חלקי, ולפעמים לומדים דרך אחרת ויעילה יותר לבצע פעולה למרות מגבלה שנותרה. לכן כששואלים "האם עוד אפשר להשתפר?", אי אפשר לענות רק לפי מספר החודשים שעברו מאז השבץ, צריך להסתכל על האדם עצמו- מה נפגע? מה כבר חזר? מה עדיין מגביל אותו בחיי היום יום? איזה שיקום נעשה עד היום? ובעיקר, מה המטרה שאותה רוצים לנסות לקדם עכשיו?
במרכז הישראלי לשבץ ניתן לקבל הערכה וייעוץ גם לאחר השלב החריף של השבץ, לבחון את המצב הנוירולוגי והתפקודי ואת המשך הדרך בהתאם לממצאים ולצרכים של המטופל.
לקביעת תור וייעוץ השאירו פרטים
שאלות נפוצות
האם נוירופלסטיות מתרחשת אצל כל מי שעבר שבץ?
יכולת לשינוי וללמידה קיימת במערכת העצבים, אך הביטוי שלה לאחר שבץ והמשמעות התפקודית שלה משתנים מאוד מאדם לאדם. סוג הפגיעה, היקפה, התפקודים שנפגעו, מצב המטופל והשיקום הם חלק מהגורמים שמשפיעים על התהליך.
האם נוירופלסטיות יכולה להחזיר לחלוטין תפקוד שנפגע?
לא ניתן להבטיח זאת. נוירופלסטיות יכולה לתמוך בלמידה ובהתאוששות תפקודית, אך מידת השיפור משתנה. אצל חלק מהמטופלים ניתן לראות שיפור משמעותי, אצל אחרים שיפור חלקי, ולעיתים נותרים ליקויים גם לאחר שיקום ממושך.
האם ככל שמתרגלים יותר, השיקום טוב יותר?
לא בהכרח. לחזרתיות יש חשיבות, אבל גם סוג התרגול, המטרה, איכות הביצוע, דרגת הקושי ומצבו של המטופל חשובים. תוכנית שיקום צריכה לאזן בין מספיק תרגול לבין היכולת לבצע אותו בצורה פעילה, בטוחה ויעילה.
האם משחקי חשיבה וסודוקו מעודדים נוירופלסטיות לאחר שבץ?
כל למידה יכולה להיות קשורה לשינויים במוח, אך בשיקום המטרה היא לשפר תפקוד מסוים. אם קיימת פגיעה קוגניטיבית, למשל, התרגול צריך להיות מותאם לסוג הקושי ולמטרות הטיפול ולא להסתמך רק על "אימון מוח" כללי.
האם יש טעם לחזור לשיקום שנה או יותר לאחר שבץ?
במקרים מסוימים בהחלט עשויה להיות לכך משמעות. היכולת ללמידה אינה מסתיימת לאחר שנה, ולכן כאשר קיימת מגבלה תפקודית ומטרה שניתן לעבוד עליה, כדאי לבחון באופן מקצועי האם יש מקום להתערבות שיקומית נוספת ומה ניתן לצפות ממנה.
אילו תפקודים יכולים להשתפר באמצעות שיקום לאחר שבץ?
השיקום עשוי לעסוק במגוון תפקודים שנפגעו, בהם הליכה ושיווי משקל, שימוש ביד, דיבור ושפה, בליעה ותפקודים קוגניטיביים. התוכנית נקבעת בהתאם לפגיעה ולצרכים של כל מטופל.