אחרי אירוע מוחי, גם פעולה שנעשתה בעבר בלי לחשוב עליה יכולה להפוך למשימה מורכבת. לכפתר חולצה, להכין כוס קפה, לסמס בטלפון, לזכור מה רצינו לקנות או לצאת מהבית לבד. לעיתים הקושי נובע מחולשה או מירידה בתנועה, ולעיתים דווקא משינויים בתחושה, בקשב, בזיכרון או בתפיסת המרחב.
זהו אחד התפקידים המרכזיים של טיפול ריפוי בעיסוק לאחר אירוע מוחי- לא להתמקד רק במה שהיד או הגוף מסוגלים לעשות, אלא בשאלה הגדולה יותר – מה האדם רוצה וצריך לחזור לעשות בחיים שלו?
היכולת להשתפר קשורה בין היתר לנוירופלסטיות כלומר, ליכולת של המוח להשתנות, ליצור ולחזק קשרים עצביים בתגובה ללמידה ולתרגול. לאחר שבץ, תרגול חוזר ומכוון יכול לסייע למוח ללמוד מחדש דרכי פעולה ולשפר יכולות שנפגעו. מידת השיפור וקצב ההתקדמות שונים מאדם לאדם, ולכן גם השיקום צריך להיות אישי.
מה ההבדל בין ריפוי בעיסוק לפיזיותרפיה לאחר שבץ?
שני התחומים הם חלק חשוב מהשיקום ולעיתים קיימת ביניהם חפיפה, אך נקודת המבט שונה.
פיזיותרפיה מתמקדת בין היתר בניידות, הליכה, שיווי משקל, כוח, טווחי תנועה ושליטה בתנועה. ריפוי בעיסוק שואל כיצד היכולות הפיזיות, הקוגניטיביות והתחושתיות של האדם משפיעות על היכולת שלו לבצע פעולות משמעותיות בחיי היומיום.
לדוגמה, לא מספיק לבדוק אם אדם מסוגל להרים את היד. השאלה יכולה להיות האם הוא מסוגל להשתמש בה כדי להתלבש, לאכול, להקליד, להכין ארוחה או לחזור לתחביב שאהב.
מכאן גם שמו של המקצוע. "עיסוק" אינו מתייחס רק לעבודה, אלא למכלול הפעולות והתפקידים שמרכיבים את חיינו.
1. לחזור לפעולות היומיום
אחד התחומים המרכזיים בריפוי בעיסוק הוא שיקום פעילויות היומיום, המכונות ADL, Activities of Daily Living.
אלו הפעולות הבסיסיות שמאפשרות לנו להתנהל באופן עצמאי: לקום ולהתארגן בבוקר, להתלבש, להתרחץ, לאכול, להשתמש בשירותים ולבצע פעולות אישיות נוספות.
לצידן קיימות פעולות מורכבות יותר, כמו הכנת אוכל, קניות, שימוש בטלפון ובמחשב, ניהול תרופות, התנהלות עם כסף וסידורים מחוץ לבית.
הטיפול יכול לכלול תרגול של הפעולה עצמה, פירוקה לשלבים, לימוד דרך חדשה לבצע אותה או התאמת אביזר שיקל עליה. המטרה אינה לבצע תרגילים רק לשם התרגול, אלא להפוך את היכולת שנרכשה לתפקוד ממשי.
2. כשהיד כבר לא עושה בדיוק מה שרוצים
פגיעה ביד ובזרוע שכיחה לאחר שבץ ויכולה להשפיע על כוח, טווח תנועה, תיאום, דיוק ותחושה. לפעמים היד זזה, אבל קשה להשתמש בה באופן יעיל. אדם יכול להצליח להרים את הזרוע ועדיין להתקשות להחזיק מזלג, לפתוח בקבוק, להקליד או לסגור כפתור.
ריפוי בעיסוק עשוי לכלול תרגול מוטורי ותחושתי של היד והאצבעות, עבודה על מוטוריקה עדינה, אחיזה ושחרור, תיאום בין שתי הידיים ותרגול של פעולות הדומות ככל האפשר לאלו שנדרשות בחיים.
גם כאן המטרה התפקודית היא שמכוונת את העבודה. עבור אדם אחד היעד יהיה לחזור לכתוב, עבור אחר לבשל, להחזיק כלי עבודה או להשתמש שוב במקלדת.
3. כשהקושי אינו נראה לעין: קשב, זיכרון ותפיסה
לא כל ההשלכות של אירוע מוחי הן מוטוריות. אדם יכול ללכת ולהניע את ידיו, ובכל זאת להתקשות מאוד בתפקוד היומיומי בגלל שינוי קוגניטיבי או תפיסתי.
לאחר שבץ עלולים להופיע קשיים בזיכרון, קשב וריכוז, תכנון, ארגון, פתרון בעיות, התמצאות או ביצוע כמה פעולות ברצף.
מצב נוסף הוא הזנחת צד, שבו האדם מתקשה להפנות תשומת לב לצד מסוים של הגוף או המרחב. הוא עשוי, למשל, לא להבחין בחפצים שנמצאים בצד אחד, לאכול רק מחלק מהצלחת או להיתקל במשקוף הנמצא בצד המוזנח.
הטיפול מתמקד הן בשיקום היכולת והן בפיתוח אסטרטגיות שמאפשרות לתפקד בצורה בטוחה ועצמאית יותר, כמו שימוש בתזכורות, ארגון הסביבה, חלוקת משימות לשלבים או תרגול סריקה שיטתית של המרחב.
4. לפעמים צריך לשנות גם את הסביבה
שיקום אינו מתרחש רק בחדר הטיפולים. הבית עצמו יכול להפוך לחלק מתהליך השיקום.
מרפאה בעיסוק יכולה לבחון כיצד האדם מתנהל בסביבתו ולזהות נקודות שבהן שינוי קטן עשוי לאפשר עצמאות גדולה יותר. ההתאמות יכולות לכלול ארגון מחדש של חפצים, פתרונות לרחצה ולהתלבשות, אביזרי אחיזה, התאמת אזור העבודה או המטבח ושינויים שמפחיתים סיכון לנפילות.
העיקרון הוא לא לעשות הכול עבור האדם, אלא למצוא את האיזון בין בטיחות לבין האפשרות להמשיך לבצע פעולות באופן עצמאי ככל שניתן.
הטכנולוגיה משנה גם את עולם השיקום
ההתקדמות הטכנולוגית בשיקום לאחר שבץ משמעותית. חלק מהטכנולוגיות כבר משולבות במסגרות שיקום שונות, ואחרות עדיין נמצאות בשלבים שונים של מחקר והטמעה. המטרה אינה להחליף את המטפל, אלא לאפשר תרגול אינטנסיבי יותר, משוב מדויק והתאמה טובה יותר ליכולות האדם.
מחקרים וסקירות מהשנים האחרונות עוסקים בין היתר בכמה כיוונים בולטים:
רובוטיקה וכפפות רובוטיות: מערכות רובוטיות יכולות לסייע ליד או לזרוע לבצע תנועה ולאפשר מספר גדול של חזרות מבוקרות. כפפות רובוטיות רכות ומערכות דומות נחקרות גם בהקשר של פעולות ממשיות כמו אכילה, לבוש ומטלות בית. עם זאת, שיפור בתנועה אינו מבטיח בפני עצמו שיפור בתפקוד היומיומי, ולכן החיבור למטרות תפקודיות נשאר קריטי.
מציאות מדומה, VR, ומשחקים שיקומיים: בסביבה וירטואלית אפשר לתרגל פעולות באמצעות משימות אינטראקטיביות ולקבל משוב מיידי. היתרון הוא גם ביכולת ליצור תרגול חוזר ומעורר עניין. סקירת Cochrane עדכנית שכללה 190 מחקרים מצאה כי VR עשוי להוסיף שיפור מסוים בתפקוד ובפעילות של הגפה העליונה, אך איכות הראיות משתנה בין התחומים והמחקרים.
טיפול במראה ומשוב חזותי: בטיפול במראה משתמשים בהשתקפות של הצד הבריא כדי ליצור למוח מידע חזותי המדמה תנועה תקינה של הצד הפגוע. כיום ניתן למצוא גם שילובים של עקרונות משוב חזותי עם מערכות דיגיטליות, רובוטיקה וטכנולוגיות שיקום אחרות.
ממשק מוח מחשב, BCI: זהו אחד הכיוונים המרתקים במחקר השיקומי. מערכות BCI קולטות פעילות מוחית הקשורה, למשל, לכוונה לבצע תנועה ומתרגמות אותה למשוב או להפעלה של מערכת חיצונית. ניתן לשלב אותן עם גירוי חשמלי תפקודי, רובוטיקה או משוב חזותי. מטא אנליזות עדכניות מצביעות על פוטנציאל לשיפור בתפקוד המוטורי של הגפה העליונה לאחר שבץ, אך מדובר בתחום מתפתח שעדיין דורש מחקר והטמעה קלינית נוספת.
חיישנים לבישים ושיקום מרחוק: שעונים, חיישני תנועה ומערכות דיגיטליות יכולים לסייע באיסוף מידע על הפעילות מחוץ לחדר הטיפולים. זהו שינוי חשוב, מפני שתפקוד טוב במהלך טיפול אינו תמיד משקף את מידת השימוש ביד או את רמת הפעילות בבית. טכנולוגיות לבישות עשויות בעתיד לאפשר התאמה מדויקת יותר של תוכניות השיקום, אף שעדיין קיימים אתגרים בדרך לשילובן השגרתי בטיפול.
הנקודה החשובה היא שטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, היא כלי. השאלה בריפוי בעיסוק נשארת אותה שאלה- האם השיפור שהושג באמצעות הכלי עוזר לאדם לעשות יותר בחיים האמיתיים?
לא רק להתלבש לבד: לחזור למעגלי החיים
עצמאות אינה מסתיימת ביכולת להתרחץ, להתלבש ולאכול. לפני האירוע המוחי האדם מילא שורה ארוכה של תפקידים, ואלה אינם נעלמים משום שהתרחש שבץ. לכן אחת המטרות החשובות של השיקום היא חזרה הדרגתית למעגלי החיים השונים.
במשפחה: לחזור להיות הורה, בן או בת זוג, סבא או סבתא, להשתתף בארוחות, לעזור בבית ולקבל החלטות. כאשר אדם זקוק לעזרה רבה, היחסים במשפחה עלולים להצטמצם בלי כוונה ליחסים של "מטפל ומטופל". השיקום מנסה להחזיר, ככל האפשר, גם את התפקידים האחרים.
בזוגיות ובאינטימיות: שבץ עשוי להשפיע על הביטחון העצמי, דימוי הגוף, מידת התלות ועל חלוקת התפקידים בין בני הזוג. גם קרבה ואינטימיות הן חלק מאיכות החיים, ולכן כאשר מתעורר קושי חשוב לא להתייחס אליו כאל נושא שולי או מביך שאין לו מקום בשיקום.
בחיים החברתיים: מפגש עם חברים, אירוח, יציאה לבית קפה, השתתפות באירוע או חזרה לפעילות קהילתית יכולים להיות יעדים שיקומיים לכל דבר. לעיתים המכשול אינו רק פיזי, אלא גם עייפות, קושי לעקוב אחר שיחה, חשש ממבוכה או ירידה בביטחון.
בתחביבים ובפנאי: גינון, בישול, ציור, נגינה, משחק, קריאה, ספורט או בילוי עם הנכדים אינם "תוספת" לשיקום. אלה פעילויות שמעניקות משמעות, הנאה וזהות, ולכן כדאי לבדוק כיצד ניתן לחזור אליהן, גם אם בדרך מותאמת.
בעבודה ובלימודים: חזרה לעבודה אינה החלטה של כן או לא בלבד. לעיתים נדרשת חזרה הדרגתית, שינוי שעות, התאמת עמדת העבודה, הפחתת עומס, שימוש בעזרים או התמודדות עם קשיי קשב, זיכרון ועייפות.
בניידות בקהילה ובנהיגה: נהיגה היא רק דרך אחת להיות עצמאי מחוץ לבית. יש לבחון גם יכולת להשתמש בתחבורה ציבורית, ללכת לסידורים, להתמצא בסביבה ולחצות כביש בבטחה. חזרה לנהיגה לאחר שבץ מחייבת הערכה מתאימה בהתאם למצב ולדרישות הרפואיות והחוקיות, ולא רק תחושה שהכוח בידיים וברגליים חזר.
ומה קורה לצד הרגשי?
שבץ יכול לשנות בתוך זמן קצר את מידת העצמאות, השגרה והתפקידים שאדם מילא במשך שנים. לצד הפגיעה הגופנית עלולים להופיע תסכול, ירידה בביטחון, חרדה, עצב ולעיתים גם דיכאון לאחר שבץ.
ריפוי בעיסוק אינו תחליף לטיפול נפשי כאשר הוא נדרש, אבל יש לו תפקיד חשוב בבניית סדר יום שיש בו עשייה, מטרות והצלחות. לפעמים חזרה לפעולה קטנה ומשמעותית, להכין ארוחת בוקר, לצאת עם בן הזוג או להשתתף שוב במפגש משפחתי, יכולה לתרום לתחושת המסוגלות.
אם מופיעים מצב רוח ירוד מתמשך, הסתגרות, אובדן עניין בפעילויות או שינוי רגשי משמעותי, חשוב לשתף את הצוות המטפל ולקבל הערכה מתאימה.
גם בני המשפחה הם חלק מתהליך השיקום
אחרי שבץ, הרצון לעזור הוא טבעי. אלא שלפעמים עזרה רבה מדי עלולה, בלי כוונה, לצמצם הזדמנויות לתרגול ולעצמאות.
הדרכת בני המשפחה יכולה לעזור להבין מתי נכון לסייע, מתי לתת יותר זמן לבצע פעולה לבד, כיצד לעודד בלי ליצור לחץ ואיך לארגן את הסביבה כך שתאפשר הצלחה.
יש לכך גם צד נוסף: המטפל העיקרי עצמו. טיפול ממושך בבן משפחה לאחר שבץ יכול להיות תובעני מאוד. חלוקת האחריות, קבלת עזרה ושמירה על זמן אישי אינן מותרות. הן חלק מהיכולת של המשפחה להמשיך לתמוך לאורך זמן מבלי להגיע לשחיקה.
איך יודעים שריפוי בעיסוק באמת מתקדם?
התקדמות בשיקום לא תמיד נראית כמו שינוי דרמטי.
לפעמים היא נמדדת בכך שהאדם מצליח ללבוש חולצה עם פחות עזרה. לפעמים הוא מסוגל להשתמש שוב בסכו"ם, לזכור את סדר הפעולות להכנת קפה, לשלוח הודעה בעצמו או לצאת לסידור שהיה תלוי בעבר בבן משפחה.
מטרות טובות בריפוי בעיסוק הן מטרות שיש להן משמעות עבור האדם. לכן חשוב לא רק לשאול "מה השתפר?", אלא גם:
- מה אני כבר מצליח לעשות שלא הצלחתי לפני חודש?
- באילו פעולות אני עדיין זקוק לעזרה?
- מה חשוב לי לחזור לעשות עכשיו?
- האם אפשר לשנות את אופן התרגול כדי לקרב אותי למטרה הזאת?
השיקום אינו מסלול זהה לכולם, וגם אין נקודת זמן אחת שבה אפשר לקבוע מראש עד כמה אדם ישתפר. הנוירופלסטיות מאפשרת למוח להשתנות וללמוד, אבל התוצאה תלויה בגורמים רבים ובהם אזור הפגיעה, חומרתה, מצבו הכללי של האדם, זמן תחילת השיקום והתרגול לאורך הדרך.
מטרתו של טיפול ריפוי בעיסוק לאחר אירוע מוחי אינה רק להחזיר תנועה ליד או להצליח במשימה בחדר הטיפולים. המטרה הרחבה יותר היא לעזור לאדם לחזור, ככל שניתן, לעצמאות, לתפקידים, לקשרים ולעיסוקים שהופכים את החיים שלו לחיים שלו.
במרכז הישראלי לשבץ ניתן לקבל הערכה מקצועית ולבנות תוכנית המשך בהתאם למצב לאחר האירוע, לקשיים שנותרו ולמטרות האישיות של המטופל. כאשר יודעים מה בדיוק מגביל את התפקוד ומה רוצים להשיג, אפשר לכוון את השיקום אל המקומות שבהם הוא באמת יכול להשפיע על חיי היומיום.
לקביעת תור וייעוץ השאירו פרטים
שאלות נפוצות
מתי כדאי להתחיל ריפוי בעיסוק לאחר שבץ?
השיקום מתחיל בדרך כלל מוקדם ככל שניתן מבחינה רפואית, אך גם אנשים שנמצאים חודשים ואף שנים לאחר האירוע עשויים להפיק תועלת מהערכה ומתרגול מותאם. מטרות הטיפול משתנות בהתאם לשלב השיקום ולמצבו של האדם.
האם ריפוי בעיסוק מיועד רק למי שנפגעה לו היד?
לא. הטיפול יכול להתייחס גם לקשיי זיכרון, קשב, תכנון ותפיסה, לעצמאות בבית, לחזרה לעבודה, לתפקוד בקהילה, לפנאי ולתחומים נוספים שנפגעו בעקבות השבץ.
האם אפשר להמשיך את השיקום גם בבית?
במקרים רבים כן. חלק חשוב מהטיפול הוא תרגול בסביבה הטבעית וביצוע פעולות יומיומיות. בהתאם למצב, המטפל יכול להמליץ על תרגול ביתי, התאמות סביבתיות או שימוש בכלים וטכנולוגיות מסוימות.
האם טכנולוגיות כמו רובוטיקה ו VR מתאימות לכל נפגע שבץ?
לא בהכרח. הבחירה תלויה בסוג הפגיעה, בשלב השיקום, ביכולות הקיימות ובמטרות הטיפול. הטכנולוגיה אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי שצריך להתאים לאדם ולשלב בתוכנית שיקום מקצועית.
האם ריפוי בעיסוק יכול לעזור בחזרה לעבודה?
כן. ניתן להעריך את הדרישות של העבודה מול היכולות לאחר השבץ ולבחון צורך בהתאמות, חזרה הדרגתית, אסטרטגיות להתמודדות עם עייפות או קשיים קוגניטיביים ושינויים באופן ביצוע המשימות.
האם בני המשפחה צריכים להשתתף בתהליך?
במקרים רבים הדרכת המשפחה חשובה מאוד. היא יכולה לסייע לבני הבית להבין כיצד לעזור באופן שמקדם עצמאות, כיצד לתרגל פעולות בצורה בטוחה וגם כיצד לשמור על גבולות ולמנוע שחיקה של המטפל העיקרי.