מתי חשוב לפנות לנוירולוג?
האם אתם או אדם קרוב אליכם חווים קושי פתאומי בהגייה? האם צורת הדיבור הפכה לעמומה, איטית או לא ברורה, גם כשאין סיבה נראית לעין? דיסארטריה היא תופעה נוירולוגית מוכרת, אך פעמים רבות היא מתפתחת בהדרגה מבלי שמזהים אותה בזמן. במרכז הישראלי לשבץ אנחנו פוגשים מטופלים שמגיעים אלינו לאחר תקופה ממושכת שבה התקשו לדבר, לעיתים מתוך מחשבה שמדובר בעייפות או בתופעה חולפת. מטרתנו כאן במאמר זה היא להסביר מהי דיסארטריה, מהם הסימנים שדורשים בירור רפואי, כיצד אנו ניגשים לאבחון ולטיפול, ומדוע אין להמתין כשהדיבור משתנה.
מהי דיסארטריה?
דיסארטריה היא הפרעת דיבור הנובעת מפגיעה בשרירים האחראים על ההפקה הקולית, כתוצאה מפגיעה נוירולוגית. בניגוד להפרעות שפה שבהן נפגעת היכולת להבין או להרכיב משפטים, דיסארטריה משפיעה בעיקר על המערכת המוטורית של הדיבור, על השרירים שאחראים על תנועת הלשון, הפה, החיך, מיתרי הקול והנשימה בעת דיבור.
הסיבה לכך עשויה להיות שבץ מוחי, חבלת ראש, גידול, מחלה נוירולוגית מתקדמת כמו פרקינסון או ALS ולעיתים גם דלקת או זיהום במערכת העצבים. הפגיעה אינה זהה אצל כל המטופלים: ישנם מקרים של דיסארטריה קלה שמורגשת רק בשעות העייפות, וישנם מצבים שבהם הדיבור כמעט ואינו ניתן להבנה. בכל מקרה, מדובר בסימן נוירולוגי שדורש אבחון מדויק בהקדם האפשרי.
תסמינים אפשריים של דיסארטריה
הסימנים לדיסארטריה יכולים להיות שונים ממטופל למטופל, אך כולם נובעים מפגיעה בשליטה בשרירי הדיבור. לעיתים מדובר בשינוי עדין בטון או בקצב, ולעיתים מדובר בקושי בולט שמקשה מאוד על התקשורת.
הנה חלק מהתסמינים הנפוצים:
- דיבור איטי, לא ברור או "מרוח".
- טון דיבור חלש או מונוטוני.
- קושי בהגיית עיצורים מסוימים.
- תחושת עייפות או מאמץ בעת הדיבור.
- ירידה ביכולת לשלוט בעוצמת הקול או בגובה הצליל.
- דיבור מקוטע, עם עצירות פתאומיות או חוסר קצב.
- ריור לא רצוני בעקבות ירידה בשליטה בשרירי הפה.
בחלק מהמקרים, מטופלים מדווחים שהסביבה לא מבינה אותם או מבקשת מהם לחזור שוב ושוב על מה שאמרו. זהו אחד הסימנים הבולטים לדיסארטריה, במיוחד כשהוא חדש יחסית או הולך ומחמיר.
מתי לפנות לנוירולוג?
כל שינוי פתאומי בדיבור מחייב בירור רפואי, גם אם הוא נראה קל או זמני. דיסארטריה היא לא תופעה "רגילה שקורית עם הגיל" או תוצאה של עייפות, אלא תסמין נוירולוגי שדורש אבחנה מקצועית. לכן, כשדיבור הופך פחות ברור, איטי או עמום, במיוחד אם השינוי הופיע במהירות, יש להגיע לבדיקה נוירולוגית בהקדם.
במרכז הישראלי לשבץ אנחנו רואים פעמים רבות מצבים שבהם דיסארטריה היא התסמין הראשון לשבץ מוחי קל, למחלת עצבים פרוגרסיבית, או לפגיעה נוירולוגית שניתן לטפל בה בזמן. העיכוב בפנייה לייעוץ נוירולוגי עלול להוביל להחמרה, לכן המלצתינו ברורה: כשיש ספק – אין ספק. עדיף לבדוק מוקדם מאשר להצטער מאוחר יותר.
לקביעת תור וייעוץ השאירו פרטים
מה עושה נוירולוג במקרה של דיסארטריה?
במקרים של דיסארטריה, תהליך האבחון מתחיל בשיחה ובבדיקה קלינית, שבהן אנו בודקים את טיב הדיבור, התיאום השרירי, טונוס השרירים ותפקוד נוסף של מערכת העצבים. לעיתים נדרש בירור נוסף באמצעות הדמיה מוחית, בדיקות דם או בדיקות נוירופיזיולוגיות, על מנת לשלול סיבות שונות ולזהות את מקור הבעיה.
בשלב הבא, ובהתאם לאבחנה, נבנה למטופל.ת תוכנית טיפול מותאמת אישית. לעיתים מדובר בטיפול תרופתי, לעיתים בהפניה לטיפול בליווי קלינאית תקשורת, ולעיתים בשילוב של שיקום נוירולוגי ופיזיותרפיה. מטרתנו היא לא רק לטפל בתסמין, אלא לזהות את שורש הבעיה ולסייע למטופל.ת לשוב לתקשורת ברורה ובטוחה.
איך אפשר להקל על ההתמודדות בבית?
מלבד הבירור הרפואי והטיפול המקצועי, יש לא מעט דרכים פשוטות שיכולות להקל על חיי היומיום של האדם עם דיסארטריה. אנחנו ממליצים לבני המשפחה ולמטפלים בסביבה הקרובה:
- לא להאיץ בדיבור, לא להשלים משפטים במקומו, ולא לנסות "לנחש" מה הוא רצה לומר.
- לשמור על קשר עין, להקשיב בסבלנות, ולתת לו את הזמן להשלים את דבריו בקצב שלו.
- לעודד שימוש במחוות ידיים או עזרים חזותיים כמו כתיבה או סימנים מוסכמים.
- לבחור סביבה שקטה לדיבור, בלי רעשי רקע שמקשים על הבנה.
- לשדר ביטחון, סבלנות וכבוד – גם כשיש קושי, התקשורת עדיין אפשרית ומשמעותית.
שינויים קטנים כאלה יוצרים תחושת ביטחון ושייכות, ומסייעים לא רק בתקשורת אלא גם בתחושת הערך והכבוד של האדם שמולכם.
הפרעת דיבור היא לא תמיד "בעיה של גיל"
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בקרב בני משפחה היא לייחס שינויים בדיבור להזדקנות טבעית. נכון, בגיל מבוגר ייתכנו שינויים קלים בטון הדיבור או בקצבו, אך דיסארטריה אינה חלק נורמלי מהזדקנות. היא תוצאה של שינוי נוירולוגי שדורש התייחסות מקצועית.
אצל חלק מהמטופלים, הגישה של "זה בטח בגלל הגיל" – גורמת לעיכוב של חודשים באבחון. בזמן הזה, התסמינים מתגברים, התסכול גובר, והטיפול נהיה מורכב יותר. לכן חשוב לדעת: אם יש שינוי בדיבור, לא מובן מאליו ש"זה הגיל". כדאי לבדוק, לוודא, ולטפל בהתאם.
לא להתעלם מהשינוי בדיבור
במרכז הישראלי לשבץ מאמינים שדיבור ברור הוא לא רק כלי תקשורת, הוא ביטוי של נוכחות, ביטחון וזהות. כאשר הדיבור משתנה, האדם עצמו מרגיש פחות מובן, לעיתים פחות נוכח, וזה משפיע על כל תחומי החיים.
אם אתם מבחינים בשינוי בדיבור שלכם או של אדם קרוב, אל תמתינו. דיסארטריה היא סימן חשוב למצב שדורש בירור רפואי. ככל שמקדימים להגיע אלינו, כך קל יותר להבין את הגורם, להתחיל טיפול ולהחזיר את הדיבור למסלולו התקין.
הצוות הנוירולוגי שלנו כאן כדי להקשיב, לאבחן וללוות במקצועיות, ברגישות ובידיים בטוחות.
לקביעת תור וייעוץ השאירו פרטים
שאלות נפוצות על דיסארטריה
מה ההבדל בין דיסארטריה לאפאזיה?
דיסארטריה היא הפרעת דיבור ממקור מוטורי, בעוד אפאזיה נובעת מהפרעה במרכזי השפה במוח. בדיסארטריה האדם יודע מה הוא רוצה לומר, אך מתקשה פיזית לבטא זאת.
האם דיסארטריה יכולה לחלוף מעצמה?
במקרים מסוימים, בעיקר אם נגרמה מאירוע זמני כמו שבץ קל, ייתכן שיפור חלקי או מלא. עם זאת, לרוב נדרש אבחון וטיפול כדי להשיג תוצאות מיטביות.
האם דיסארטריה מסכנת חיים?
דיסארטריה כשלעצמה אינה מצב מסכן חיים, אך לעיתים היא סימן ראשון לשבץ מוחי, מחלה נוירולוגית מתקדמת או פגיעה משמעותית – ולכן מחייבת בירור.
למי פונים במקרה של דיסארטריה?
הפנייה הראשונית צריכה להיות לנוירולוג. במרכז הישראלי לשבץ אנו מבצעים את הבירור הנדרש ומפנים לטיפולים משלימים לפי הצורך, כגון קלינאות תקשורת או שיקום.
האם יש טיפול שיכול לשפר את הדיבור?
בהחלט. במרבית המקרים ניתן להשיג שיפור באמצעות שילוב של טיפול בגורם הנוירולוגי ותרגול דיבור עם קלינאית תקשורת. ככל שמקדימים לטפל, כך יש סיכוי גבוה יותר לשיפור משמעותי.